שירת האזינו- הקשבה לקול ה' בחיינו
לצד משמעותה היסטורית והלאומית, שירת האזינו ממקדת אותנו באחת הסוגיות המלוות את כולנו, מתבגרים ומבוגרים, במהלך ניווט חיינו היומיומים. מצד אחד, עלינו למצות את כל מה שאנחנו יכולים מרגע מסוים. לשאול את עצמנו, "מה עלי לעשות? איפה החוויה הזאת פוגשת אותי? איך השביל הזה מוביל אותי לאן שאני רוצה להגיע?". מצד שני, לא כל רגע או אירוע נחווים אצלנו כמשמעותיים או כמקדמים אותנו. לפעמים אנחנו מרגישים שהמציאות או הסביבה "פועלות נגדנו". לא רק שהן לא מקדמות אותנו אלא הן מעכבות. אנשים לא מבינים אותי, לא מפרשים אותי נכון ואני נותר לבד מול המציאות והסביבה, הקרובה או הרחוקה.
שירת האזינו מזמנת אותנו להכניס אירועים להקשר, לפתח בו זמנית ראיה רחבה יותר. זו יכולה להיות משמעות משלימה אבל לפעמים גם יכולה להיות בעלת משמעות שונה לגמרי.
דברים שחשבנו שהם "הכרחיים" הופכים לזניחים. אירועים שנחוו כקשים, מניבים תוצאות מפתיעות ומשמחות. לדעתי, התורה איננה מצפה מאיתנו לשכוח את הרגע או להתעלם מהתחושות או מהמחשבות המלוות אותנו מול מצב מסוים. היא נותנת להן משמעות ורואה בן חשיבות, כי זה מה שאנחנו חווים באותו רגע. בו בעת, היא מזמינה אותנו להרחיב את המבט. להכניס דברים להקשר ופרופורציה ולא לאבד תקוה או אמונה בחלומות או בשאיפות שלנו. עלינו להאמין שהכל מעת ה' ושהוא מלווה אותנו ומכוון אותנו במסע האישי שלנו בדרך הנכונה עבורנו, גם אם זה לא תמיד ברור לנו. הלווי הזה אינו תמיד גלוי ולא תמיד מורגש. שירת האזינו מזכירה לנו, שבכל זאת הוא תמיד שם.
הרבי מסלונים, בפירושו לשירת האזינו, מדגיש את זה משני כיוונים.
בהקשר של העליות והירידות בחיינו ובחוויות האישיות שלנו כלפי עצמנו וכלפי הקשר שלנו עם הקב"ה, הוא כותב: ... וזהו האזינו השמים ואדברה, בעתים היותר גבוהים כשהוא ברום המעלה בחי' שמים, ותשמע הארץ אמרי פי, בזמנים היותר נמוכים שהוא במדרגה קטנה בבחינת ארץ, תמיד הקב"ה מדבר אליו. יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי, יש זמנים שמרגישים יותר את דבר ה' בבחינת מטר היורד בחזקה ויש שאין מרגישים בזה כ"כ בבחינת טל, אבל תמיד הקב"ה נמצא עם יהודי ומדבר אליו.
כמו במערכות יחסים בין בני אדם, לא תמיד אנחנו חווים את הקשר באותה צורה. עם זאת, הבסיס הוא האמונה בקשר עצמו וביכולת להרגיש אותו גם כשהוא "כמו טל", עדין ולפעמים נסתר.
הרבי מסלונים מרחיב את האמונה בקשר מעבר לחוויה הרגשית גם לתחום השכלי. כשאנחנו מסתכלים על מציאות חיינו, לא תמיד אנחנו רואים את הכוונת הקב"ה ונוכחותו. הוא מדגיש,
"...ויהודי צריך לדעת שדבר ה' מדבר אליו תמיד בכל מיני אופנים, וגם כשהדברים הם באופן שאינו מקובל כ"כ לרצונו, ידע שהם באים מידיד נפש אב הרחמן הרוצה בטובתו ביותר, שתמיד מחשבתו נתונה אליו ואף פעם אינו מסיח דעת ממנו. הדבר הגרוע ביותר אצל יהודי הוא כאשר נדמה לו שהקב"ה הסיח דעת ממנו ומרגיש מושלך ח"ו מלפניו ית', אלא צריך להאמין שהקב"ה דואג לו תמיד בכל המצבים הוא נמצא עמו ומדבר אליו. על דבר מאמר הבעש"ט הקדוש על מאמר חז"ל 'בכל יום בת קול יוצאת מהר חורב... ' , אשר תפקידו של יהודי רק להטות אוזן לקול הזה ולא לדחותו".
אנחנו על ספו של חג הסוכות. חג בו מסרים אלו מקבלים המחשה מעשית. אנחנו יוצאים מהבית אל הסוכה. יש ערבוב בין מושגים של "קבע" ו"ארעי". התלבטות מאיפה באים לידי ביטוי "ענני הכבוד" בחיינו ומה באמת חשוב לנו? אני מאחל לכולנו, שלצד עשיה משמעותית ופורה מצדנו, נזכה תמיד לחוש את נוכחותו של הקב"ה בחיינו לצד עשיה משמעותית וברוכה שלנו.
אני מאחל לכל משפחות ישיבת בנ"ע אורות יהודה שנה טובה ומצמיחה וחג שמח!